עידו תומסיס, מאמן את הנבחרת עד גיל 14, מאמן בממוטות מנשה ומקים הפרוייקט בהרצליה – על יצירת התשתיות להגדלת מספר השחקנים הצעירים בישראל
(רונן דורפן)
נתחיל בשאלה ממש קריטית – מה זה השם הזה תומסיס? אתה איטלקי? ניצחתם את סקוטלנד!
״לא, לא. שם יווני. אבל אנחנו רומנים. אבל כמובן שמחתי עם כל העולם על הניצחון האיטלקי – איזה ניצחון!״
אז הרוגבי אצלך בא מרומניה? מדינת רוגבי…
״בכלל לא. האמת שהתחלתי בגיל יחסית מאוחר. חייתי הרבה שנים בהונג קונג. עבדתי בבטחון והגעתי לזה דרך אישתי שהיא בריטית״.
אישה חכמה. התעקשה שתהיה גבר אמיתי ותשחק רוגבי.
״תאמין לי. יותר טראומטי מזה. לאמא שלה היה בן זוג אוסטרלי שהיה שחקן והוא דחף אותי לבוא לאיזה אימון. ווי ווי. באותה שבת היה טורניר וכבר מצאתי את עצמי על הדשא. זה היה קשוח״.
איזה תפקיד שיחקת?
״התחלתי לוק ומהר מאד עברתי לפרופ״.
טוב, אתה בכמה פרוייקטים -ממוטות, הרצליה, נבחרת עד גיל 14, בוא נתחיל מממוטות
״כשהגעתי הייתה קבוצת בוגרים. אבל זו הייתה קבוצה בליגת פיתוח שנתנה לשחקני נוער מסגרת להמשך. אז בעצם התחלתי קבוצת בוגרים שם. כמובן שגם עוזר עם הנוער״.
אתה יודע, עם המלחמה קבוצות מתקשות לגייס מספרים. מה אתה מעדיף – לשחק עשיריות או לאחד קבוצות?
״אנחנו היינו בין המועדונים שכן הצליחו לגייס הרכבים מלאים אבל ההמלצה שלי בועדה מקצועית הייתה לחבר מועדונים ולא לשחק עשיריות, אבל לא קיבלו את ההמלצה שלי….״
למה אתה מעדיף את המודל הזה?
״אני חושב שעם עשיריות אנחנו מאבדים חלק מהשחקנים במיוחד החבר׳ה הגדולים יותר בסקראם אני חושב שזה מוריד ממוטיבציה של שחקנים. גם משחקים כאילו חוקים של 15 – אבל אז אחרי עשר דקות יש מחצית. לא מאשים אף אחד כי זה המצב. אבל אני יכול להגיד שגם בתור מאמן – אתה מתכונן למשחק עשיריות, פתאום מועדון אחר אומר שיש לו 12 ואולי נשחק 12…. היה קצת מאתגר אבל זה המצב עם המלחמה״.
איפה למדת אימון?
״האמת שגם בהונג קונג, דרך הקבוצה שהבן שלי שיחק בה. שם עשיתי את תעודת הlevel 1 של הרוגבי העולמי. הייתה אפילו עונה אחת שאימנתי את הקבוצה הבוגרת לאור נסיבות מצערות שהמאמן הלך לעולמו, אז נכנסתי לתפקיד״.
איך הם משחקים שם? יותר בצד היפני-אסיאתי של רוגבי מהיר ומרהיב או משהו מהמסורת הבריטית?
״קודם כל הרוגבי שם מאד מפותח. הם הנבחרת השניה באסיה אחרי יפן. יש להם שבע ליגות גברים ושתי ליגות נשים ורק במועדון שהיינו בו – אני והבן שלי – היו 300 ילדים.
סגנונית? הם משהו באמצע. יש השפעות של הרוגבי המהיר היפני אבל משחק מאד אגרסיבי וחזק. בסך הכל משחקים גם שחקנים מהאוכלוסיה הסינית סינים אבל רוב השחקנים הם אנגלו-פונים שנולדו שם. אז אולי נוטה יותר לרוגבי האנגלי״.
אתה יודע, סיפר לי סמי קונטני מהתל אביב היט שאצלם בפיג׳י משחקים טאץ׳ רוגבי בילדים הרבה שנים. רק בגיל מאוחר עוברים למגע. אולי המודל הזה מתאים לנו יותר נניח מהאסכולה הבריטית או הדרום אפריקאית – כדי שיהיה יותר כיף ולשמור על המספרים?
״יש משהו במה שאתה אומר. בהונג קונג הם עוברים למגע בגיל 9. אבל גם כשמתחילה הנשירה הטבעית בגלל הקונטקט הם נשארים עם הרבה יותר. זה טוב למדינות בהן זה מושרש בבתי הספר. החשיפה יותר גדולה. הם יכולים לעמוד במספרים הללו״.
אוקיי – נעבור לדבר על הפרוייקט שלך בהרצליה. הרוגבי בארץ עם תדמית של קיבוצניקים, עולים מהעולם הדובר אנגלית, חיילי סיירות – לא נגיע למספרים אם לא נכנס לערים. ושם אנחנו מתחרים בכדורגל, כדורסל, שחיה, ג׳ודו, טניס… איך פורצים את המחסום?
״תראה, יש המון מרכיבים ולאו דווקא אחד שחשוב יותר מאחרים. אבל בעיני החשוב שאני מעלה בכל פורום זה המתקן. זה מהנסיון שלי וזה המכשול. אני אומר את זה תמיד בכל פורום, זה המתקן – גם בממוטות, גם בהרצליה, אני יודע גם ברעננה – בגלל ההתנגשות התמידית עם הכדורגל – כמה שבועות לפני תחילת העונה אנחנו לא יודעים איפה אנחנו עומדים מבחינת מתקן. וקשה לתכנן ככה חמש שנים קדימה. הנה, ליזרעאל אין את הבעיה הזאת ויש להם המשכיות״.
מה עושים במצב כזה?
״אז צריך מישהו, זה יכול להיות מאמן, זה יכול להיות מישהו אחר, שהוא ממש חדור מוטיבציה. מישהו שהולך ונותן עבודה בבתי הספר ועושה דברים מהלב. ויוצא מהקופסא״.
זה ביטוי פופולארי, אבל מה זה ״לצאת מהקופסא״?
״אז אני הייתי מגיע לפארק בהרצליה במהלך החופש הגדול, פעם בשבועיים, מסדר קונוסים, עושה קו טריי, מביא קצת כריות, ומזמין ילדים מהפארק, בבקשה, יאללה, הכל פתוח. כל מי שרוצה יכול לשחק. אותו דבר בחוף הים, הייתי מביא לי קצת ילדים מהרוגבי כדי שתהיה התחלה של משחק.
אבל זה הרבה עבודה. למשל כשהולכים לבתי ספר ונותנים הרצאות. אם אתה נותן הרצאה ומביא שני אחוזים לשיעור רוגבי זה אחוז טוב. אנשים פוחדים מסטטיסטיקה כזו אבל שני אחוזים זה בסדר גמור.
עוד דבר שחשוב זה שיתופי פעולה עם ענפים אחרים. הלכתי ועשיתי מחנות רוגבי לקבוצות כדורסל, לקבוצות כדוריד. ואז לפעמים ילדים שנושרים ימצאו את עצמם ברוגבי. זה היופי ברוגבי – יש בו מקום לכולם״.
בוא נדבר הורים. איך מסבירים להם את הערכים של הרוגבי. שמהענף הזה אולי אין כסף כמו בכדורגל אבל ייצא ילד טוב יותר. יותר מוכן לחיים. עם יותר מוסר עבודה. יותר מכבד
ל״הורים שבאמת אין להם מושג ולא יודעים בכלל מה זה רוגבי, אני מראה דוגמאות מהמשחקים הגדולים בעולם. איך מתנהגים לפני ואחרי משחקים. איך מדברים עם השופט. אני מסביר להם שהמטרה שלי בקבוצה למשל היא לא לזכות באליפות המדינה. זה פחות מעניין. המטרה שלי היא לקדם אותם מקצועית וערכית. למשל ילד שלא יתאים התנהגותית לא יהיה בקבוצה לא חשוב כמה הוא תותח.
אני מקפיד על הדברים הקטנים שבעצם הופכים אותם לקבוצה. למשל בתחילת האימון הם יהיו בגוש ביחד. נותן לקפטן לדבר עם כולם ושם הם יכולים באמת להגיד דברים שהם חושבים, מה הם מצפים, כל הדברים האלה״.
והורים קונים את זה?
״ההורים בהרצליה מאד מעורבים. אני משתף אותם בכל הדבר שקרה וגם במה שיקרה עוד חודש. הם קבוצה לא פחות מגובשת מהשחקנים עצמם. זה מבחינתי הישג״.
מה אתה רואה כהישג לעצמך?
״כרגע. כל שנה להכפיל את מספר השחקנים.״
איך מתמודדים עם זה שאין לרוגבי חשיפה בתקשורת. הם יודעים למשל ששלשום איטליה ניצחה את סקוטלנד ואירלנד את אנגליה?
״לגמרי. מתכתבים בקבוצות בסוף כל משחק״.
את מי הם אוהדים?
״אני חושב הכי הרבה את אנגליה. יש גם דרום אפריקה ואוסטרליה״.
כבר אין את המיסטיקה של ניו זילנד? ההאקה וכל זה?
״היו שני ילדים באליפות העולם שאהדו את ניו זילנד״.
איזה שחקנים פופולארים?
״דופונט כמובן. במיוחד עכשיו שהוא משחק עונה בשביעיות. גם צ׳סלין קולבי מאד מאד אהוב״.
או קיי. אז זה לוקח אותנו לנושא מקומי. מה הערך לילדים בפעילות של התל אביב היט למשל? זו אולי לא רמה בינלאומית הכי גבוהה – אבל יש שם שחקני גביע עולמי. שחקני נבחרות כמו פיג׳י.
״זה יכול להיות עם ערך גדול מאד לילדים. הם כולם אוהדים את ההיט ועוקבים אחריהם. אם יגיעו שחקנים של ההיט לאימונים שלנו זה ייתן בוסט מאד גדול״.
ספר לי על התוכניות של הנבחרת עד גיל 14.
״עוד עם קווין (המנהל המקצועי. ר.ד) לארגן מסע לפורטוגל. מחנה אימון משותף עם הנבחרת עד גיל 14 שלהם. הערך המקצועי כמובן עצום. וגם היציאה של הנבחרת כקבוצה למסע. זה דבר חשוב מאד.״
קצת קשה לבחור שחקנים לעתיד כי אין לדעת לאיזה גודל יצמח כל ילד.
״אז הלכנו על מודל פתוח – פנינו למועדונים שישלחו את כל השחקנים שמעוניינים. נרשמו בגילאי 14 ו-16 בסך הכל 83 נערים. בפועל מגיעים לאימון של הנבחרת עד-14 משהו כמו 22 עד 28 ילדים. עכשיו בגלל המלחמה קצת פחות.
יש שני אימונים בחודש – אחד שביעיות ואחד 15. זה גם חשוב כדי לשמור את כולם מעוניינים לפי הכוון שלהם והגוף שלהם. אני לא משאיר שום ילד בחוץ. אם יהיה טורניר או משהו אז נצמצם לקראת הטורניר נקודתית. אבל לא שולחים הביתה בגיל הזה״.
