לקראת המחזור השני של ליגת הגברים, ישי אברהמי, סנטר בממוטות מנשה, מדבר על חוויית המשחק במדי את׳לון באקניירס באירלנד
(רונן דורפן)
אז איך הגעת לשחק באירלנד?
״הייתי באליפות אירופה עד 18. מישהו שלח לאבא שלי הודעה ושאל אם אני רוצה לבוא. אמרתי יאללה נלך על זה״.
באיזו ליגה את׳לון משחקים?
״ליגה שניה. שזו הרמה השלישית. כי יש את הקבוצות שמעל הליגה הראשונה, כמו ליינסטר או באזור שלנו קונאוט, שמשחקות במפעלים האירופים״.
אז מה רמת השחקנים שאתה רואה – באימונים? במשחקים?
״רמה גבוהה מאד. כי קבוצות העל המקצועניות מחזיקות סגלים של 50-60 שחקנים. רק 23 משחקים באותו סופ״ש והיתר צריכים לשחק איפשהו. אז הם שולחים אותם לקבוצות כמו שלנו. אז עוד לא שיחקתי במשחק ליגה עם הבוגרים אבל יצא לי להתאמן עם שחקני קונכט (Conacht). הפרופ שלנו למשל, מת׳יו בורק, היה הפרופ הפותח של קונכט, אבל הוא נפצע ועד שהוא מתאושש הוא משחק איתנו״.
אימון ראשון חטפת הלם?
״באתי, לא יודע אנגלית, בעצם לא יודע רוגבי 15. ידעתי לרוץ, ידעתי לתקל וידעתי למסור. שמו אותי בווינג עד שאני אלמד קצת. אבל נתתי כמה תאקלים טובים והם התלהבו״.
איך מלמדים? מה מלמדים?
״בעיקר קווי ריצה. מתי להיות שטוח ומתי להיות עמוק. אתה טועה, מאחר באוף-לואד, מקבל טיפים לאט לאט לומד״ .
איפה זה א׳תלון?
״בערך באמצע אירלנד. בדרך מדאבלין לגאלווי״.
מקום יפה?
״כשיש שמש״.
מה עושים שם, איך למשל מבלים?
״מלא. יש שם בערך עשרים, לא, אולי ארבעים, או לפחות שלושים פאבים״.
יושב טוב עם רוגבי
״וואלה, זה סטיגמות. כקבוצה אנחנו יוצאים פעם בשבוע״.
שותה ׳גינס׳ או לאגר?
״גינס״.
מה המאכל הכי טעים שלהם?
״שפרדס פיי. אי אפשר לטעות. בשר ותפוחי אדמה״.
אנשים שם מזהים שחקני רוגבי ברחוב?
״ככה, אני חושב שכן, אני עוד לא שיחקתי עם הבוגרים אז אני לא יודע. אבל אם אני הולך ברחוב עם חולצה של הבאקניירס אנשים נותנים איזו מילת עידודמעודדים אותי״.
עזוב דיבורים מסביב. הבחורות שם יודעות מי משחק בקבוצה?
״לגמרי. הן יודעות גם מי משחק בעד גיל 20״.
כמה האירים התבאסו כשהם עפו מהגביע העולמי?
״מאד! היינו בפאב של המועדון. אמרתי לרוי גולדין שגם היה איתי באת׳לון, להביא את החולצות שלנו של אירלנד אז הוא הביא לי את שלי ואז הוא מגיע לבוש בחולצה של האול-בלקס וכל המשחק הוא מעודד את ניו זילנד. בסוף המשחק כל האירים היו בדמעות הוא לא ידע מה לעשות״.
יאללה, קצת רצינות. אחרי ה-7 באוקטובר סיפרת בכמה מקומות על המחווה הממש מרגשת של הקבוצה לנרצחים מישראל. אבל מאז אירלנד הפכה מאד עויינת.
״זה לא כל כך מורגש אצלנו, אולי יותר בדאבלין. בקבוצה המשיכו להיות מאד תומכים. בסך הכל אני מסתובב עם מדלים של ישראל. הולך לחדר כושר עם בגדי נבחרת. יש לי דגל ישראל. אולי היו קצת לחשושים בעיר. כשהיינו יוצאים לפעמים הסתכלו עלינו והיו לחשושים״.
מה זה לחשושים?
״למשל אני וגולדין עמדנו בתחנה ודיברנו עברית. מישהו ממוצא ערבי שאל אותנו מה זו השפה ומאיפה אנחנו, אז אמרנו מישראל. הוא אמר שהוא בשמחה היה הורג אותנו״.
טוב, אתם שני שחקני רוגבי. בטח פירקתם אותו
״גולדין כבר הוריד את הז׳קט והיה מוכן לריב. אבל אני עצרתי אותו. אמרתי לבחור אנחנו לא מחפשים בלגן, אנחנו מחפשים שלום. אם הייתי רב עם האיש הזה זה היה מחזק את הסטיגמה. דווקא בוא השנה את זה״.
למה בארץ עכשיו?
״עכשיו פגרה וגם יש לי קצת כרטיס אדום״.
מה עשית?
״דרכתי למישהו על הרגל״.
ועדת משמעת וכאלו?
״כן, ראו את זה בשידור ושלחו לשם את הוידאו. הם כנראה לא אוהבים שם ישראלים. קיבלתי 15 משחקים. מה זה 15 משחקים על דריכה?״
מתי הרגשת שעשית קפיצת מדרגה מקצועית?
״דווקא במשחק של הנבחרת עם סלובניה. באתי אחרי חצי שנה באירלנד ויכולתי להשוות למה שהיה קודם. תיקלתי חזק. רצתי קווים טובים. משחק טוב.״
ואז חטפנו מהצ׳כים. מה חסר לנו להתמודד איתם?
״אני חושב שעומק. יש להם למשל אני מאין איזה 8-10 שיכולים לשחק מספר 10. אצלנו אולי 2״.
זה מספרים. אבל מה חסר מעשית? אתלטיות? כשרון?
״נסיון. זמן משחק. הבנה מה צריך לעשות. אנחנו משחקים פה לפעמים פעם בחודש. באירלנד אפילו עד עכשיו כבר שיחקתי 14 משחקים״.
לאן עכשיו?
״אני לא כל כך רוצה להמשיך עם מילגה של אוניברסיטה. אז אני הולך לחפש עכשיו קבוצה מקצועית. אולי באיטליה, אולי ברומניה. הבעיה באירלנד שהרמה סופר גבוהה אבל זה חובבני ואני צריך חוזה מקצועני״.
יש סוכן?
״אין סוכן, אז מחפשים לבד, שולחים מיילים, מנסים דרך חברים״.
והחלום הבאמת רחוק. לאן אתה יכול להגיע?
״קיבלתי בטחון באירלנד. אני מאמין בעצמי שאני יכול להיות השחקן הכי טוב שאני יכול. להגיע לקבוצה בטופ-14. למה לא?״
