אורי בורדובסקי (18) ו־אדם הדרי (19) – חזרו לאחרונה ממחנה אימונים מקצועי ואינטנסיבי ברומניה. שניהם גדלו יחד במערכת הנוער של תל אביב, שהחלה את דרכה כאס״א וכיום פועלת כחלק ממכבי תל אביב, והם חלק מדור ראשון של שחקנים שצמחו כאן בארץ – בלי היסטוריה משפחתית של רוגבי, אבל עם תשוקה אמיתית למשחק.
אורי משתף: “התחלתי לשחק בגיל שלוש עשרה כשחברים שלי שיחקו במסגרת בית ספר. האגרסיביות והאמיתיות של הספורט משכו אותי – אי אפשר לשחק רוגבי בחצי קלאץ’.”
אדם מוסיף: “גם אני הגעתי בגיל 13 דרך איתי אוסלון. באימון הראשון לא ידעתי למה לצפות, אבל מהר מאוד קלטתי את הקטע של המסירות, הרגשתי שאני חייב לבוא לעוד אימון כדי ללמוד למסור ממש טוב, ואחרי כמה אימונים כבר החלטתי שזה הספורט בשבילי.”
הדרך של שניהם עוברת בתל אביב – עיר שמחזיקה היום את אחת ממערכות הפיתוח הבולטות בארץ.
אורי מספר: “אני גר בתל אביב יחד עם המשפחה, דבר שמאפשר לי להתמקד בספורט בצורה אבסולוטית וכך שאין יותר מדי דאגות אחרות. המשפחה קצת נרתעת מלראות אותי משחק רוגבי בגלל האלימות שבענף, לכן לא יוצא הרבה שמגיעים לעודד – למרות שתפסתי אותם צופים במשחקים של אליפויות אירופה בשידור הישיר ואף נהנים מזה מאוד.”
אדם מתאר סביבה דומה: “הרגשתי שהמועדון הוא כמו עוד משפחה בשבילי ויש לי לאן להתקדם איתו. כיום אנחנו חלק ממכבי – שינוי חיובי לעתיד הקבוצה, במיוחד בגלל הסביבה המקצועית שעכשיו יש לנו. ההורים שלי מאוד תומכים ודוחפים אותי להשתפר ולהשקיע. לאורך הזמן שלי ברוגבי הכרתי המון אנשים שתומכים בי ומייעצים לי, כמו מיקי (מיכל ויצמן) וגלעד גולדשטיין שמאמן אותי באופן אישי.”
המחנה ברומניה היה עבור שניהם מבחן מקצועי ראשון מחוץ לגבולות ישראל. הם הצטרפו למועדון מוביל, השתלבו באימוני הקבוצה הבוגרת ובקבוצת עד גיל 20, ונכנסו לשגרה מדויקת של רוגבי מקצועי.
אורי מתאר: “בהתחלה הדברים די זרים, גם כיוון שרוב האנשים שם אינם דוברים אנגלית, ואתה מגיע למכונה שרצה ואתה אמור להסתגל מאוד מהר אליה. השחקנים קיבלו אותנו מאוד יפה וגם המאמנים – כולם עזרו במה שהיה צריך.”
אדם מוסיף: “היה מעניין לראות את צורת המשחק שם לעומת צורת המשחק בארץ, ואת הדרך שבה הם מתאמנים ומכינים את הגוף. התחברתי מאוד למאמן והרגשתי שבאמת אכפת לו מהקבוצה שלו.”
השניים גרו יחד בדירה במרחק חמש דקות הליכה ממתחם האימונים –
“היום מתחיל מוקדם,” הם מספרים. “אימון עם הקבוצה הבוגרת, חדר כושר, ארוחת צהריים ומנוחה, אחר הצהריים אימון אישי עם קפנסה – שחקן של סטואה שהיה המאמן האישי שלנו – ובהמשך אימון נוסף עם קבוצת ה־U20.”
אורי ואדם הצטרפו לשלושת הישראלים שכבר מתאמנים שם בקבוצה הבוגרת – ניצן רייזל, ישי אברהמי ומעיין לוינסון – מה שהקל על ההתאקלמות והוסיף ממד חברי ומשפחתי לחוויה.
אורי מספר: “היה נחמד לנחות לתוך פנים מוכרות. הם הסבירו לנו מי נגד מי בהתחלה ועזרו לנו להשתלב. בנוסף שיחקתי משחק אחד עם הקבוצה השנייה של המועדון הבוגר יחד עם ישי ומעיין, והנסיעה הארוכה לשם ולשחק איתם על אותו הדשא במדינה אחרת – זו חוויה מיוחדת. יש גם סממנים ישראלים – בחדר כושר שפתאום שומעים שירים של פאר טסי, ואפילו על המגרש רואים ניצוצות של רוגבי ישראלי שהוא הרבה יותר אגרסיבי ובעל אופי שונה.”
אדם מוסיף: “ניצי כבר הספיק ללמד אותם הרבה מילים בעברית, וכמה שהם צחקו כשהתנגנו במהלך אימונים שירים בעברית.”
החוויה ברומניה סיפקה לשניים נקודת מבט חדשה על המשחק ועל הדרך להתקדמות מקצועית.
אורי: “הפתיע אותי שאין הרבה הבדלי רמה בין הרוגבי הרומני לישראלי. הרגיש לנו שאם נשים שחקני עד עשרים שלנו – הם לא יפלו ברמה ובפיזיות מאף שחקן שם. ההבדל היחיד הוא בכך שיש קביעות וסטנדרט אימונים שונה, וזה מה שמייצר את ההבדל.”
אדם: “במהלך התקופה שמתי דגש על שינויי כיוון וטכניקת ריצה, תחומים שלא התמקדתי בהם מספיק לפני רומניה. הופתעתי שבתקופה כל כך קצרה הצלחתי לשים דגש ולהשתפר במגוון תחומים במשחק.”
עם החזרה לישראל, לשניים כיוון ברור להמשך.
אורי: “הייתי שמח להחזיר איתי לרוגבי הישראלי את ההגעה למגרש – כל יום, בלי תירוצים ובלי הברזות. גם אם אתה פצוע וגם אם לא בא לך להתאמן. הקונסיסטנטיות הזו היא האקס פקטור שמבדיל את הרוגבי הרומני מהישראלי – אין פערי כישרון בכלל.”
אדם: “היעד שלי לעונה הקרובה הוא לקחת את האליפות עם מכבי ולהמשיך לעבוד קשה ולהשתפר.”
ולדור הצעיר שמביט קדימה:
אורי: “הייתי רוצה להמליץ לשחקנים צעירים לבנות בסיס כמה שיותר טוב ואיתן. לרוב חסרות בארץ מסגרות איכותיות לנוער ולכן הקפיצה לבוגרים עלולה להיות קשה, אבל אם בונים בסיס מספיק חזק של כושר, כוח, גודל ויכולות אישיות – אפשר להצליח גם ללא מסגרת הדוקה.”
אדם: “צריך לעבוד קשה גם כשאין אף אחד שרואה – בין אם זה בחדר הכושר או על המגרש – ולהאמין בעצמך ובדרך שאתה עובר, גם אם יש אנשים שמזלזלים או מנסים להוריד אותך.”
איחולי הצלחה לאורי בורדובסקי ולאדם הדרי בהמשך דרכם ובמטרות שהציבו לעצמם – להמשיך להתפתח, להתמיד, ולהוביל את דור הרוגבי הישראלי הצעיר לשלב הבא.