מקום (אולי אחרון) של אופטימיות

מועדון לביאות ירושלים מציע אלטרנטיבה לכל סטריאוטיפ על החיים בישראל. שיחה מלאת אופטימיות עם המנהלת-שחקנית שילת ולוך. לקראת טורניר הנשים השני העונה

(רונן דורפן)

שילת, תני קורות חיים קצר

״טוב, בת 24, פרשתי מהאוניברסיטה, מחשבת כוון, עובדת בשירות לקוחות של וולט, 7 אחים ואחיות ו-14 אחיינים ואחייניות, במקור מבית אל….״

וואלה, מתנחלת?

״לגמרי. מתנחלת. דתיה, משחקת עם חצאית״. 

איך מתנחלת הגיעה לרוגבי?

״לפני חמש שנים עשיתי את שנת השירות לאומי השניה שלי בירושלים. גיסי ואחותי גרים בירושלים והוא תמיד מחפש להם פעילויות מגניבות. אז הם הלכו לרוגבי כמה פעמים ובשבת אחת הם היו אצלנו וסיפרו כמה  מגניב. אז הלכתי והתלהבתי לאללה״. 

איזה ספורט עשית לפני זה?

״מה ספורט? כלום! בטטת כורסה, שונאת ספורט. שונאת חדר כושר״. 

אז מכלום עברת לספורט כזה קשוח. איך נתפסת לזה?

״אולי כי בא לי ברגע מתאים בחיים. הייתה שם אחווה. נשים מרקע שונה. לגמרי שונה מהעולם בו גדלתי בו״.

את מתכוונת לפוליטיקה?

״גם פוליטי אבל מכל בחינה שהיא. היו פה נשים בנות שלושים. לגמרי לא דתיות. בחורות לסביות ובחורות פמיניסטיות. לא היה לי קשר למשל עם קהילה להט״בית לפני זה. המנהלת שהייתה לפני המנהלת שהייתה לפני, ליאור, הקימה פרוייקט מגניב לגמרי של שיח בין נשים יהודיות וערביות. ואני דתיה חמודה בחצאית משירות לאומי״.

אז מה תפס אותך בהן?

״אני גם בעולם שלי פמיניסטית. אהבתי מקום בו נשים הן חזקות. לא כנועות. לא אומרים להן להזהר מכל דבר״. 

ואיך הן קיבלו אותך? בכל זאת נפלת עליהן ממקום אחר

״הכי מדהים שיש! תראה, אין לי חברים וחברות אחרים שאני רואה פעמיים בשבוע. אני כנראה רואה את החברות לקבוצה יותר מכולם.  ובכל השנים מעולם לא שמעתי מילה על הרקע שלי או משהו כזה.  באות לקראתי בכל דבר. אם בסוף טורניר צריך להתארגן ליציאה במהירות כדי שאני אספיק לשבת, הן מתזזות להספיק. אפילו אם אני התביישתי לבקש את זה בהתחלה, הן באו ואמרו לי שאני צריכה להספיק לשבת ועושות הכל״. 

ולא ידעת כלום על רוגבי? אולי שניו זילנד מפורסמת בזה, אולי על רוגבי נשים… משהו

״אומרת לך, לא ידעתי כלום! לא על רוגבי ולא על ספורט. לא ידעתי מה עושים במשחק הזה. עכשיו יודעת יותר. ראינו ביחד למשל משחקים בגביע העולמי האחרון (לגברים). זה היה מאד מרגש כי את משחקת ויודעת את הדברים. רואה יותר משחקי נשים. מאד מרגש לראות את הנבחרת שלנו, גם אם הן לא רמה עולמית״. 

לא רוצה להיות בנבחרת?

״מרגע שהבנתי שזה מתנגש עם השבת הבנתי שזה לא ריאלי״.

יש את רצת המרתון החרדית, ביטי דוייטש, היא ניסתה להלחם שיזיזו את המרתון באליפויות  

״כן שמעתי עליה. אני לא בנאדם פוליטי של מלחמות כאלו״.

לא נתקעת אף פעם עם שבת?

״פעם אחת נהגתי חזרה להספיק לשבת. היו איתי חברות שלי. בוא נגיד שהן לא ישכחו את החוויה״. 

יש עוד שומרות שבת במועדון?

״כן, בהתחילה הייתי יחידה אבל עכשיו יש אחרות. אלישבע, אביבה, אסתר, מאיה, מלכה, חלקן חרדיות, גם כן לא מהעולם שלי״.

גם חרדיות יש ברוגבי? את קוברת פה סטיגמות בכל משפט

״אלישבע ואביבה הן חרדיות. מאיה ומלכה עולות מארה״ב אז זה שונה. מלכה ואסתר חוזרות בתשובה״.

ערביות יש אצלכן?

״לצערי אין כרגע. ניסיתי לפנות לכמה שהתאמנו בריצה בגבעת רם. אבל מי שהגיעו לא נתפסו לזה. בקבוצת הגברים יש כמה שחקנים ערבים נהדרים״.

בסביבה שלך חשבו שהתחרפנת?

״המשפחה שלנו עצמה היא מאד פתוחה. בסביבה שלי? הם יודעים שאני משוגעת״.

ספרי קצת על לביאות ירושלים

״טוב, אנחנו לדעתי מועדון הרוגבי נשים הראשון בארץ.  הרבה מחלוצות הענף – מיכל טרבולוס, רוני קיפניס,  ליאת גלר – כולן התחילו בירושלים. אני במועדון כאמור חמש שנים. כרגע מנהלת את הקבוצה של הנשים ובמגרש אני 9 (סקראם-האלף). מזיזים אותי כל פעם במגרש מ-9 לקיצונית. אוהבת את תפקיד הקיצונית אבל צריך אותי גם באמצע״.

מה זה לנהל? כביסה?

״לדאוג שמישהו אחר יעשה כביסה! לתאם מגרשים, רכבים, אימונים. להדפיס פלאיירים. לדעת מי באה לכל פעילות״. 

מי המאמן או המאמנת?

״דימה סוקובלב המלך! הוא בא מאשקלון. בימי שני מאמן אותנו עם הגברים ובימי רביעי לחוד״. 

למה מלך?

״מתה עליו. כזה פאסון של רוסים. הכל לגמרי רגוע״.

וואלה, גם הבאת פה סטראוטיפים על מאמנים רוסים. ידוע גם שהם יכולים לקרוע לאנשים את הצורה

״אין לך מושג עד כמה!״

תני דוגמא

״נניח מריץ אותנו שלושה סיבובים עם המדרגות. אנחנו מסיימות בלי נשימה אבל מרוצות. אבל אז בשקט אומר, הכי רגוע,  ׳עכשיו עוד שלושה סיבובים׳״.

עובד על סף השבירה הפסיכולוגית?

״לגמרי. נכנס איתנו על כושר חזק״.

עוד סטריאטופים. נכון שזה מגניב לבחור שיש לו בת זוג ספורטאית. עד שהוא צריך להסתובב איתה כשהיא עם עין כחולה ומסתכלים עליו…

״חופשי. זה מצב שקיים. אנחנו צוחקות על זה. זה לא נורא איזה פנס מתחת לעין. אומרים לאנשים שזה רוגבי והם מבינים״.

ֿאתן בירושלים, עיר בינלאומית, עוזר לכן למצוא שחקניות?

״כל הזמן. זה אחד הדברים המגניבים. מגיעות בנות מהחילופי סטודנטים. לפעמים ממקומות הזויים. לפעמים עם סיפורים הזויים״.

תני אחת עם סיפור הזוי

״בחורה גרמניה, מארי,  באה אלינו, יש לי תמונה מהיומולדת שלה, סיפרה לנו בגאווה שהיא מאזור כפרי ויש לה רשיון לחטוב עצים. אמרנו לה ׳מה נסגר, צריך רשיון לחטוב עצים? לוקחים מסור, חותכים!׳. אבל לא, בגרמניה זה עם רשיון ויש לה״.

וממקומות הזויים?

״למשל היו כמה סיניות בקבוצה שנה שעברה. מדברות אנגלית מצויינת. עם אחת מהן עוד דיברתי לא מזמן. ראיתי מתכון ברשת וזה היה בסינית – אז היא תרגמה לי. הייתה מישהי מברזיל לפני כמה שנים, אמנדה, חזרה אחרי כמה שנים לבקר אותנו עם בעלה והשתתפה באימון. היה מרגש מאד״. 

הטורניר הראשון השנה היה לא טוב

״לא טוב??? אה, אתה מתכוון מבחינת ניקוד?״

את יודעת, בספורט יש תוצאות… מנצחות ומפסידות

״כן, זה ידוע, ירושלים תמיד מגרדות את הסוף. ככה זה מאז שהגעתי. אני בגישה שונה למרות שאני בנאדם תחרותי. אני באה בשביל הכיף. לחטוף טריי זה מבאס. אבל אני לא אחזור הביתה ואגיד ׳הפסדתי׳. אני אגיד שהיה כיף. אל תבין לא נכון, עושות הכל להשתפר ואנחנו נשתפר, אבל בסופו של דבר זה לכיף״.

****

ירושלמיות והסביבה, כך הופכים ללביאה:

מתאמנות בשני ורביעי באיצטדיון גבעת רם ב20:00.

אין צורך בנסיון קודם.

בואו עם ראש פתוח מוכנות לפרוק אנרגיה. מחכות לכן!

דברו עם שילת 0545254319

תציצו עלינו בפייסבוק ובאינסטגרם:

https://www.facebook.com/jerusalemRugby/

https://instagram.com/rugby_jlm_lionesses?utm_medium=copy_link