לקראת גמר הסופר קאפ של התל אביב היט מול הבלק ליונס של גיאורגיה, תפסנו לשיחה את שחקן הרוגבי הטוב ביותר ששיחק בישראל. על החיים בישראל (״אדמת התנ״ך״) החיים בפיג׳י (״כמו בקיבוץ״) הרוגבי בפיג׳י, המטרות של ההיט, התקדמות הישראלים וגם הוראות להכנת המשקה הלאומי קאווה
1. נתחיל מהסוף, מה יהיה ביום שישי? סוף סוף מנצחים את הבלק-ליונס? הייתם קרובים כמה פעמים.
אני חושב שיהיה קשה. כי זה משחק גמר. גמר שני ברציפות לתל אביב היט. אבל אני חושב שלמדנו מהטעויות במשחק האחרון והחבר׳ה התכוננו מצויין השבוע. נצמד לתכנית של המאמנים שלנו וננסה. וכן המטרה היא לזכות בגביע הזה. ואנחנו נזכה בו.
2. אומרים שאתה השחקן הכי טוב ששיחק בחולצה של מועדון ישראלי. מה הביא אותך לישראל?
בפעם הראשונה ששמעתי שיש דבר כזה תל אביב היט, זה היה מדמיטריס (קרטרקיליס), מאמן ההתקפה שלנו, שאני מכיר. הוא הציע לי להצטרף לקבוצה. זה הפתיע אותי כששמעתי שמשחקים רוגבי בישראל. אבל אמרתי לעצמי שזה מעניין. שיחקתי כבר בכל העולם וזו הזדמנות מצויינת עבורי. אתה יודע, אני נוצרי והקבוצה ממוקמת בישראל. ההיסטוריה של התנ״ך היא כמובן בישראל ואנחנו רק שומעים וקוראים על ישראל וירושלים וזו הייתה הזדמנות ללכת לשם. להיות על האדמה שם. לחוות את זה בעצמי.
3. אז מהצד השני, פיג׳י רחוקה, רובנו לא נגיע לשם, אז איך זה באמת לגדול שם?
האמת? קצת כמו החיים בקיבוץ. טוב, בקיבוץ אני רואה בתים מאד טובים. לנו היו בתים מבמבוק כשגדלנו. אחרי זה בנינו בית מאבן וזה היה צעד גדול בשבילנו. אבל דברים מאורגנים במידה רבה כמו בקיבוץ. אני יודע שבקיבוץ אוכלים במקום אחד ואנחנו בישלנו ואכלנו בבית אבל חוץ מזה כולם עוזרים אחד לשני. מאד קהילתי. דואגים אחד לשני, עוזרים אחד לשני בעבודה, לא מתלוננים הרבה. מקבלים את החיים כמו שהם באים וזורמים איתם.
4. אז אם אני אסע לפיג׳י. מה אני אראה שם מבחינת רוגבי?
בכל כפר כל אחר צהריים תראה משחק של one-touch רוגבי. ככה אנחנו מפתחים את הטכניקה שלנו. בגלל זה תראה שפיג׳יאנים לא צריכים למסור בשתי ידיים. יש לנו את המסירה ביד אחת. כמו כדורסל. כי פיתחנו את זה במשחקים האלו של הone touch מאז שהיינו קטנים.
5. ואם בא לי לשחק כדורגל?
אנחנו לא רואים בזה משחק חשוב.
6. אז נדבר על פיג׳י והגביע העולמי. התחלתם מדהים. ניצחתם את אוסטרליה. בסופו של דבר רבע גמר. אולי תחושה של החמצה?
אני חושב שפיג׳י שיחקה ממש טוב. הם פשוט החמיצו כמה הזדמנויות גדולות ברגעים קריטיים.
7. עניין של נסיון? כשיקבלו אתכם לרוגבי-צ׳מפיונשיפ (הטורניר עם ניו זילנד, אוסטרליה, דרום אפריקה, ארגנטינה ר.ד) תהפכו למדינה שמגיעה לחצאי גמרים? שמועמדת לגביע עצמו?
כן. כי אנחנו באמת צריכים נסיון. בטסטים גורליים אתה צריך לדעת לקחת החלטות קשות. כמו מתי לרוץ ומתי לבעוט לקווים. מתי לקחת את השלוש נקודות ומתי ללכת לטריי. ואנחנו בהחלט עשינו טעויות. כי הנבחרות הגדולות – הן כבר היו שם. הן מכירות את הלחץ הזה. כשנשחק איתן באופן קבוע נדע להתמודד עם הלחץ הזה ולקבל את ההחלטות הנכונות. זה לא רק אנחנו – זה כל מדינות הפסיפיק – גם טונגה וסמואה. גם יפן למרות שהם כבר מגיעים להישגים.
8. אבל בשביעיות פצחתם את זה לגמרי. ראיתי אותך בעצם בגמר בריו. אתה יודע מה אני זוכר? במגרש ממש רצחתם את הבריטים, 7-43 בנאדם! ואז בטקס המדליות כרעתם ברך בפני הנסיכה אן שבאה להעניק את המדליות.
כן. אנחנו עושים את זה. אנחנו מאד לומדים לתת ריספקט בפיג׳י. גם כי יש לנו קבוצת רוגבי בכל כפר. לכן אנחנו מתפללים ביחד בסוף כל משחק. ואנחנו לומדים לכבד – אנחנו נכרע ברך לכל צ׳יף חשוב.
9. אז אתה אלוף אולימפי בשביעיות… מעדיף שביעיות או 15?
כולם שואלים אותי את זה…אני אוהב רוגבי. קח את הכדור ורוץ.
10. אני אספר לך משהו. בשנות התשעים היו כוחות פיג׳י גם בגבול לבנון וגם בדרום. הם היו עושים בינהם משחק בתל אביב. על הדשא בספורטק. לא היו אפילו שערים אבל רוגבי מדהים
ברור. זה חיילים. בפיג׳י אתה משחק רוגבי להיות חזק.
11. אני זוכר שהנשים שבאו למשחק בישלו איזה משקה בסיר ואז טבלו מטליות בסיר וסחטו לתוך כוסות.
אה. אני אסביר לך, זה קאווה. ככה מכינים אותו. יש לנו צמח בפיג׳י קוראים לו יגונה. לוקחים את השורש שלו. שוטפים ואז חותכים אותו ואז מייבשים. כשהוא יבש מרסקים אותו לאבקה ומבשלים אותו במים. זה נותן לגוף שלך תחושת רגיעה. בפיג׳י אתה שותה את זה אם היה לך יום קשוח בעבודה בחווה. מרגיע את הגוף.
12. אז זה לאחרי משחקים? אתה שותה את זה?
כל שחקן רוגבי פיג׳יאני שותה את זה. שנה שעברה הכנו את זה לפני המשחק בגיאורגיה. גם החבר׳ה הישראלים שתו. ניצי (ניצן רייזל) אהב את זה מאד. אתה יכול לשאול אותו. מאד מרגיע את הגוף.
13. כשרואים אותך משחק את ה-8 חושבים מיד על ארדי סביאה (שחקן השנה בעולם מניו זילנד). בדיוק בתפקיד שלך. רץ, מוסר, מתקל, אול-אראונד. יכול לשחק כנראה 5-6 עמדות.
אתה יודע כשגדלתי היו לי שני גיבורים. שני רול מודלס. ורניקי גואווה וסמיסי ניאבו. כמובן לצד אבא שלי. הם היו הגיבורים שלי. אבל כן, אני צופה בארדי סביאה והוא גם שם. אני מעריץ את הדרך שבה הוא משחק. הוא עושה את מה שאני עושה. סוחב את הכדור. מנסה לשבור תיקולים. זו הסיבה שאני אוהב את הספורט הזה.
14. אחת המטרות של ההיט, אולי המטרה המרכזית, היא לקדם את השחקנים הישראלים. איך אתה רואה את ההתקדמות שלהם?
זאת שאלה טובה וגם שאלה קשה. אנחנו מאד מודעים לכך שזו המטרה של הקבוצה. לקדם את הבחורים הישראלים. ליצור, ללמד, להראות להם מה זו עבודה ומה זו הזירה המקצוענית. ולדעתי כרגע הבחורים הישראלים שאיתנו עושים עבודה טובה.
15. מה יש להם? מה אולי חסר להם?
כולם מאד מאד נחושים ללמוד ועובדים קשה על כל אספקט. אני חושב שהמסגרת מצויינת להם. אני יודע שקשה להם כי זה טורניר קשוח, אבל אני אומר להם – אם אתם בסגל או לא בסגל לאיזה משחק – תמשיכו לעבוד. תנו הכל בכל אימון. את הכי טוב שלכם. כי הזמן שלכם יגיע. הוא יגיע בוודאות. אני אומר להם. תקשו על המאמנים בהחלטות ההרכב. תנו להם משהו לחשוב עליו. אני מקווה ואני חושב שתוך שנתיים שלוש יהיו כמה ישראלים שיהיו בין הטובים בקבוצה.
יש כמה, למשל עידן (אייזנברג) שלא הצטרף אלינו בגלל המלחמה. עומר (לוינסון) מתקדם יפה. ניצי (ניצן רייזל) מתקדם יפה. אני חושב שנתיים שלוש.
(רונן דורפן)
